קשה להאמין שעברו כבר 14 שנה מאז התחיל הנס הזה...
ממש סיפור סינדרלה מודרני - כותבת אלמונית שהצליחה ליצור יש מאין תופעה עולמית - הספר הכי נמכר בהיסטוריה (מלבד אולי התנ"ך והקוראן) שגרם אפילו ולציניקן כרוני כמו עבדכם הנאמן להתאהב מחדש באגדות.
אבל מה כל כך מיוחד בסדרה הזאת?
מעבר לסיפור טוב ולדמיון הפרוע - מה בדיוק גרם לאנשים מכל הגילאים ברחבי העולם "לבלוע" את הספרים הללו ולצפות בכיליון עיניים ליציאת הכרך הבא?
אני חושב שהקסם האמיתי של הסדרה הזאת הוא לאו דווקא בעולם המופלא שהיא מתארת, אלא בדמותו של הארי פוטר עצמו - דמות שרבים מאיתנו יכולים להזדהות איתו ברמה הכי עמוקה וחבויה.
ילד שמגלה שהוא קוסם.
מי מאיתנו לא חלם על זה בסתר ליבו?
נו, תודו :-)
מי מאיתנו לא חש לפעמים חוסר סיפוק עמוק מ-Muggle world - אותו העולם הרציני והיבש שבו אנו מבלים את רוב זמננו?
מי מאיתנו לא הרגיש כמיהה לעולם אחר, עולם של אפשרויות בלתי מוגבלות, לעולמם של "קוסמים" - של אנשים שמדברים איתנו באותה שפה.
והכמיהה הזאת אינה איזה אופנה חולפת, אלא צורך עמוק ביותר של כל אדם באשר הוא אדם - אותו צורך בגללו אנשים עוזבים קריירה "בטוחה" לטובת עתיד לא ידוע, או מתחילים פרויקטים מטורפים (שלפעמים גם מצליחים למרות כל הסיכויים), או נוסעים להודו בגיל עשרים, או קונים "הארלי דווידסון" בגיל ארבעים, או מתנסים בסמים משני התודעה או מחפשים חוויות מיסטיות בדרכים "מסורתיות" יותר.
זה הכוח מאחורי כל אמנות אמיתית ובכלל מאחורי כל דבר שעושים "עם נשמה".
וכשאנחנו פוגשים משהו כזה, אנחנו פשוט מוקסמים...
ורוצים שהסיפור הזה לא יגמר...
